חבית ישראלית
ישראל היא כיום מעצמה בזעיר אנפין בעולם היין הסועד ומכה גלים. יש כאן כמאתיים יקבים מכל סדרי הגודל, מיקבי "אמבטיה" ,ועד ליקבים בסדר גודל בינלאומי. כולם קונים חביות מתוצרת חוץ. אין ספק בכך שהגיע הזמן שתהיה ליין הישראלי תעשיית חביות-יין מקומית. היקפו של הייצור המקומי בוודאי מצדיק זאת. והנה קם הדבר והיה. חברו כאן חבתן חדש וצעיר עם שני שותפים, והם מייצרים חביות ישראליות במפעל 'חביות ירושליים ',שבאיזור התעשייה עטרות. עתה יש גם לנו חביות משלנו , חביות ישראלית חדשה ליין , בנויה לתלפיות בהתאם לדרישות הבין לאומיותת הנראית ומריחה כמוצר מוגמר בעל איכות . ולא רק חבית , גם חבתן , איש מקצוע , איש שגדל וחי בתוך החביתת, איש שיודע להריח עץ ומבין בכל סיב וסיב ,מגלגל חבית מהצלע הראשונה ,ביד אחת. הוא למד את המקצוע מדור שלפניו, והגיע עם זה מאוקראינה הישר אל איזור התעשייה של עטרות . מפעל ' חביות ירושלים ' בשנה הראשונהלקיומו, מייצר כל חביות לפי דרישות המזמין, כולל החביות הסטנדרטיות של בורדו ובורגונייה. הייתי עד לתהליך הייצור של חבית בקיבולת של ארבעים ליטר , אחת קטנה של עשרה ליטרים , ועוד כמה חביות בגודל חבית הסתנדרד המקובלת בקיבולת 225 ליטר , הקרויה בפי אנשי המקצוע בשמה הצרפתי ' באריק ' , שהיו בשלבי הייצור הראשוניים. מפעל 'חביות ירושלים ' הוא למעשה בית מלאכה מפותח ומקצועי. העצים, קרי צלעות החביות , מיובאים מארצות שונות בהתאם להזמנת הלקוח. שלוש חביות מוכנות מעץ צרפתי עטופות בבד ניילון מבריק ממתינות להעברה ללקוחות. עצים מוכנים מהונגריהעמדו בסמוך ל"רחבת השריפה". לוח ההזמנות שלהם מלא עד לסתיו - שלושים חביות חדשות לקראת בציר 2008 , ועוד עשר חביות המצפות לתיקון.

איך מיצרים חבית?

ייצור חבית חדשה הוא הצגה בפני עצמה . ניחוחות העץ ת האש והעשן ,ענן הקיטור המלווה את תהליך כיפוף הצלעות בעזרת חימום ברטוב, ריחות העץ הנקלה בתהליך הקלייה, כל אלה מהווים חוויה אורגנולפטית , חוויה של טעם ושל ריח , הצגה אלגנטית ומסקרנת. איך איש אחד מייצר חבית ממה שרק לפני דקות היתה ערימת צלעות. צדי הצלעות מקןשתים מעט , צרים בקצוות והולכים ומתרחבים במתינות לקראת האמצע . צורה זאת היא המאפשרת ליצור חבית בטנונית . הצלעות עשויות בדייקנות מרבית בצורת סרגלים ארוכים , שרוחבם כעשרה סנטימטר בכל קצה . חבתן מחזיק בידו האחת בחישוק מתכת המיועד לחשק את הצלעות שניכנסות לפי סדר , זו לצד זו , תומכת האחת ברעותה עד האחרונה הסוגרת את המעגל . החתך של הצלעות תוכנן כך שכל אחת משלימה את השניה בהתאמה מלאה . לאחר שהצלעות ממלאות את חישוק המתכת הראשון , המאגד אותן בעיגול מושלם , מוסיפים חישוק מתכת שני , המבטיח יציבות החצי הזה של החבית ההולכת ונבנית. בינתיים עובד נוסף מכין את האש לקליית פנים החבית.הוא ממלא כלי מתכת עגול שקוטרו כחצי מקוטר החבית ת בגזרי עץ אלון שנותרו מתהליך הייצור ומבעירים אותם . האש הזאת תחמם ותחרוך את פנים החבית , בהתאם לדרישות היינן . שימו לב : תחמם בהתחלה ותחרוך בהמשך "החבית טובה ליינות הגדולים ומזיקה לאלה הלא טובים או הפשוטים," אומר הצרפתי החבית פתוחה בחלקה הלא מחושק והצלעות זקופות ופתוחות כמו פרח גדול ומוזר . הם הופכים אותה ומצתבים אותה מעל לאש . הצלעות מורטבות במי ברז , והאש שבמרכז החבית מחממת אותן היטב. חימום הצלעות הרטובות מאפשר את כיפופן לקראת הצורה העגולה והסופית של החבית. סביב הצלעות הפתוחות , שהן עתה רטובות וחמות ,מלפפים כבל מתכת , ומותחים אותו כך שיהדק אותן האחת אל ראותה , על מנת לעגל את צד החבית ולהעניק לה את ה"בטן".לאחר הכיפוף הסופי, בעוד הכבל מחזיק את הצלעות במהודק, מלבישים על הקצה הרטוב והחם של החבית שני חישוקי מתכת נוספים , המצמידים את הצלעות סופית . כעת מתירים את הכבל , והחבית עומדת בפני עצמה ,על האש הבוערת , פתוחה בשני צידיה . כאת מתחילה האש לחרוך את פנים החבית . מידת החריכה היא בהתאם לדרישת היינן . דרגות הקלייה מתחלקות לשלוש:עדינה , ממוצעת ,וחזקה . כמובן שיש גם דרגות ביניים , בעבור ייננים דייקנים המבקשים דרגות ייחודיות ליינותיהם המיוחדים , עם דגש על יינות לבנים המיועדים לתסוס בחבית . רמות החריכהניקבעות לפי טמפרטורות האש ומשך הקלייה:עדינה , 30 דקות בטמפרטורה של 120-130 מעלות; ממוצעת , 40 דקות בטמפרטורה של 140-180 ; חזקה , 45 דקות בטמפרטורה של 180-200 מעלות. יש ליזכור , ככל חומר שאינו עץ אלון ישפיע לרעה, אף לרעה מאוד, על היין שבחבית. לפיכך בנויות חביות היין ללא כל דבק או מסמרים . צלעות החבית מותאמות ומהודקות רק על ידי חישוקי מתכת החיצוניים ,כך שהחבית אטומה הרמטית , ללא אף שמץשל נזילה . היין שבחבית בא במגע רק עם עץ אלון טבעי ונקי.

חישוקים
מה היתלהבות העוטפת את 'החבית ישראלית ' ? למה בעצם אנו כל כך גאים וחוגגים את החבית הישראלית הראשונה? פשוט , זוהי הראשונהבדמות חבית-תוצרת-חו"ל, הראשונה עם אותם היתרונות והחיסרונות של החבית הזרה. במידת מה קיימת תחושה הפטריוטיות המקומית , בכל זאת, לראשונה מזה אלפיים שנות .אך יותר מכל , תעשיית היין הישראלית מתקדמת בצעדי ענק , על ידי הוספת ציוד חיוני לכל יקב ויקב , עם דגש על יקבי בוטיק שתקציבם צנוע ולאעתים יותר מקטן . החבית הישראלית - תהיה זו מעץ צרפתי , אמריקני , הונגרי ,או מכל מקור אחר - מחירה הסופי נמוך בהרבה מהמחיר של חבית זהה תוצרת חו"ל . ואין לשכוח את היתרון הנוסף, של השירות המקורי הצמוד לחביות אלו . "בהיותנו יצרני החביות, אנו מעניקים להן אחריות מידית ," אומרים בעלי החברה ,"אנו מבטיחים את השרות המהיר ביותר " יש לנו חביות משלנו , חביות כחול לבן.

מאת מיכאל בן-יוסף
עבור:מגזין סיגאר

 

אונליין באתר

יש לנו 17 אורחים ו-אין רשומים מחוברים

Go to top